המומחים לאפליקציות
אז החלטתם שהגיע הזמן לרענן את ההיצע באתר האינטרנט שלכם.
הגעתם למקום הנכון. אנחנו בפלאש בוטיק נקבל אתכם יפה, נקשיב לכם ונבנה ביחד אתכם תכנית.
בינתיים קראו קצת עלינו:
יש לנו מספר מאמרים מעניינים וגם משחק שהכנו לרגל עליית האתר החדש וראש השנה תש"ע.
וכמובן נשמח אם תיצרו עמנו קשר דרך הטופס הבא:
נשמח לשמוע מכם.
הבוטיק
הפוסט הזה סגור לתגובות כרגע.
אפליקציית פייסבוק עשירה בוידאו (ביים אדי טפרו) שנעשתה עבור אינטימה ורוני ארנון תקשורת.
האינטראקטיוויות של הוידאו מנצלת את יכולות הוידאו החדשות של פלאש CS5 ומשתמשת בהן כדי ליצור חוויה איכותית.
קאברנוס ('מחילתי' בעברית) הוא משחק חדש לאייפון ואייפוד טאץ'. המשחק פותח על-ידינו במשך הסתיו האחרון כדי לצאת לקראת עונת החגים בארה"ב ובאירופה.
ב-Cavernous אתם נדרשים לעשות רק דבר אחד – להקפיץ שני עטלפים על מקפצה משותפת – אבל עליכם לעשות זאת בתזמון מושלם כדי להגיע רחוק.
כמה רחוק? עליכם להחזיר לידיכם את אבני-החן שנגנבו מכם. יש 12 כאלה, והן חבויות עמוק למדי במערות.
בינתיים הנה הלינק לאתר הרשמי.
הקישור למשחק להורדה יופיע כאן מייד עם יציאת המשחק הרשמית.
אפליקציית אייפון לילדים – מבוססת על תכונות מסך המגע של הפלטפורמה.
משלבת את העולם הדיגיטאלי עם עולם אקספרסיווי של צבעי-מים, הבעה חופשית וחשיבה יצירתית.
הפרוייקט המתמשך שלנו עם סוכנות הנסיעות הבינלאומית STA TRAVEL (מין גירסה גדולה יותר של איסתא) מקבל שדרוג עם עדכון חדש לאפליקציית הטריפ-פלאנר.
בעזרת הטריפ-פלאנר תוכלו לתכנן את מסעותיכם המופלאים מסביב לעולם.
ההתקשרות של פלאש בוטיק עם cartoon network עולה מדרגה עם שובו של גיבור האנימציה היפאני הפופולרי באופן לא סביר נארוטו. אנחנו פיתחנו את המשחק במיוחד עבור הרשת. שחקו ותתמכרו.
הנה הקישור למשחק:
אנחנו בפלאשבוטיק אוהבים אנימציה, במיוחד טווינים. הפעם לקחנו את עניין הטווינים לקיצוניות.
הספריה שהשתמשנו בה לטווינים היא לא אחרת מאשר TweenMax האלמותית, ואני ממליץ בזאת לכל טווינר לנסות אותה.
סטודיו BA מתמחים בעיצוב אדריכלי של חנויות, מסעדות, ברים ועוד. בין המוצלחות שבעבודותיהם מסעדת פרידה קאלו ובר מרגוזה ביפו.
האמת המרה של האינטרנט הישראלי: רובם המכריע של האתרים יכול להכנס בקלות למוזיאון העיצוב הרע. כמה אפיונים:
- עומס יתר
- צבעוניות קלוקלת.
- הדגשה מוגזמת של פרטים, שימוש צעקני וחסר-טעם באמצעי הדגשה.
- תוכן רעוע, טקסט שכתוב בחוסר מקצועיות ומלא בשגיאות.
- חוסר תכנון של מרחב ודפים המביא לשימושיות לקויה ובכלל חוויה ויזואלית מעיקה.
- שימוש בפונטים מזעזעים, או שימוש רע בפונטים טובים.
וכמה מהסיבות למצב הן:
- עברית, הו, עברית… קשה שפה (לעיצוב)
- מנהלי תוכן שאינם משתשמים בהנחיות העיצוביות (DESIGN GUIDELINES) כשהם מזינים תוכן. או שאין כלל הנחיות, אלא רק עיצוב
- זלזול כללי בצד הויזואלי ומתן קדימות לתוכן הטקסטואלי
- אתרים רבים משתמשים בתוכנות-מדף של חנות וירטואלית. רוב התוכנות האלה נבנו ללא מעורבות של מעצב
- ברבים מהאתרים, תפקידו של המעצב הוא בעיקר לפתור בעיות טכניות בעברית ולא להוביל את העיצוב
- הלקוח הרי תמיד צודק, לא רק לגבי הצרכים והמטרות של העסק שלו (מעולה), אלא גם לגבי הצבעוניות והטיפוגרפיה (לא תמיד כל-כך מעולה)
- שמרנות בכל הקשור לנסיוניות וחדשנות בתחומי הניווט, השימושיות וההעברה של תכנים
- הבנה שגויה של ציפיות הגולשים: ויתור על חווית משתמש בטענה שהיא אינה חשובה מספיק (הרי כל מה שהמשתמש רוצה זה לבחור מקרר, למלא פרטי כרטיס-אשראי וללכת לישון)
מתברר, לפי נתוני מחקר חדשים, ועוד נתונים, שהגידול הגדול ביותר בסקטור המדיה הוא במשחקי-רשת, משחקי קז'ואל ומשחקים מבוססי פלאש. הנתון המעניין הוא, שלרשימת האתרים הפופולריים נכנסים אתרי משחקים עצמאיים שאינם נשלטים בידי חברות המדיה הגדולות. ענקי מדיה כמו וולט דיסני קונים אתרים שלמים כמו קלאב פינגווין, ומקווים לנגוס באופן מיידי בנתח השוק הייחודי הזה. בעזרת השקעה בסיסית (את קלאב פינגווין יצרו 5 שותפים מקנדה) ניתן ליצור קהילות משתמשים של מיליונים, ולמשוך דרך כך חברות גדולות ועתירות מזומנים, או לחילופין פשוט להנות מציבור גולשים נאמן ונלהב.
אתמול עברתי בשוק לקנות דגים אצל שמחה. שמחה הוא סוחר הדגים מהותיקים בשוק הכרמל והוא תמיד עסוק.
הפילוסופיה שלו מורכבת מכדי לתאר אותה בכמה משפטים, אולם אפשר לציין כי הוא:
- בוחר את הדגים שלו בעצמו במרכז הדגים
- מנקה אותם בעצמו (ללא פועלים)
- מגיש אותם כמו שצריך בתוך נייר עיתון
- מאכיל בשיירים את תולתול החתול המקומי
- הדגים מגיעים בדרך-כלל בתוספת מתכון, ד"ש, או נשיקה של הלחי
עכשיו, איך כל זה קשור לאינטרנט?
ובכן, העניין הוא ששמחה כלל לא מתבסס על תנועת הקונים בשוק. גם כשהשוק ריק, יש לו עבודה רבה על הזמנות ממסעדות ומאנשים פרטיים. לא נדיר לראות אותו מקבל טלפון, רושם וניגש להכין הזמנות מורכבות של 10 דניסים מפולטים, 8 לברקים בינוניים שלמים, ו-5 בורי גדול פרוס לחריימה.
ההסתמכות שלו על הזמנות חיצוניות נותנות לו יתרון על-פני המתחרים, העוסקים בפיתוי לקוחות מזדמנים. תחושת הקהילה והשייכות שהוא נותן, שלא לומר אקסקלוסיביות, מקנה אצל ציבור הלקוחות נאמנות אבסולוטית.
ייתכן ושמחה לא באמת זקוק לאתר אינטרנט (וייתכן שדווקא כן) – אולם הנקודה היא ברורה: מערך הזמנות שאינו תלוי מקום (וירטואלי) הוא דרך בטוחה להבטחה של מחזור עסקים יציב שאינו תלוי מזג-אוויר, מיקום גיאוגרפי ואינו דורש זמן פנוי רב מצד הלקוחות. בעזרת אתר אינטרנט תדמיתי בלבד, אתם יכולים לספק לעסק שלכם עבודה רבה, שוטפת ונוחה לניהול ולדירוג.
ואם אתם עוברים אצל שמחה בכרמל, מסרו ד"ש מהבוטיק…
זוכרים איך היו מודיעים פעם על גול במשחק כדורגל טלויזיוני? נכון, בצעקות, אבל אחר-כך היתה מופיעה למטה כתובית קטנה: 1-0. וזהו. לאט לאט העניינים השתכללו, אבל כל עוד העניין נשלט על-ידי התוכנות הגרפיות מסובבות הפיקסל, או הביט-מאפ (BITMAP), העניינים היו די סטטיים. ואז נכנס הפלאש לתמונה. השפה הגרפית של אתרים מבוססי פלאש חדרה במהרה לכל חלקה ויזואלית כמעט: מה וי-ג'יי, דרך האמנות, והישר לתוך מסך הטלויזיה. מילים נכנסות בפייד-אין. מילים נכנסות מלמעלה. מאיטות ונוחתות במרכז המסך. יוצאות בקול תרועה החוצה. האינטרואים המושמצים של עידן הפלאש אומצו במהרה על-ידי הפרומואים של תכניות הטלויזיה והתריעו על כל פרק NYPD שעמד להתחיל בעוד שבועיים.
סרטי קולנוע כמו WAKING LIFE הביעו גם הם את רצונם להשתמש בשפה הווקטורית. סדרות אנימציה רבות נתבססו על אנימציה מבוססת פלאש, ומשם קצרה (או ארוכה – תשאלו את ארי פולמן) היתה הדרך ל'ואלס עם באשיר'.
כיום השפה הגרפית הווקטורית היא פשוט חלק אינטגרלי מכל מכלול ויזואלי שאנחנו רואים. נראה שהעין שלנו התרגלה לעבד את התמונה באופן ווקטורי, והנקיון, הבהירות והאכות המאפיינים תכנים ווקטוריים מותיר את השפה הזאת פופולרית ומתפתחת.
לאחרונה אדובי הכריזה על textLayout כתוסף קוד פתוח לסביבת פלאש. השורה היכתה גלים, ומאוחר יותר גם איכזבה רבים. הטענות היו שונות ומגוונות:
- שאין בכך כל קשר לעדכון ל-CS4 שאותו אדובי ניסתה לקדם
- שה-SWF המקומפל גדל באופן משמעותי (מעל 100K)
- שהקומפוננטה לא יציבה
- שעניין הפונטים לא סגור הרמטית
- שאין מספיק דוקומנטציה
מבחינתנו, ניתן להגדיר את הנסיון שלנו עם טקסט לייאאוט כהצלחה חלקית: הפוטנציאל גדול, אולם הוא לא נותן פתרון הרמטי לכל הבעיות ולכן אי אפשר להגיד שהמהפכה הושלמה. בעוד השימוש בטקסטים ארוכים הוא מעתה אפשרי, קשה להגדיר את החוויה כנוחה.
החלטנו לקחת על עצמנו יצירת מדריך לשימוש בtextLayout והוא יפורסם כאן בקרוב עם השלמתו.
משחקי הרשת כבשו זה מכבר את זמנם הפנוי (או הלא פנוי) של הגולשים. מי לא משחק? הייטקיסטים שמנסים להעביר את היום עד שהבוס ייזכר סוף-סוף שיש לו בית, פנסיונרים שאין להם עם מי לשחק ברידג', שש-בשיסטים שחוף הים מזוהם מדי בשבילם, אמהות מניקות, מנהלים משועממים, ילדים שהחופש הגדול שלהם ארוך מדי, עוזרות פרלמנטריות שהח"כ שלהן בחופשה אבל הן לא…
ב-2002 עבדתי על משחק פלאש עצמאי לאתר שלי. לפני-כן היו נכנסים לאתר שלי מספר אנשים ביום, מורידים איזה שומר-מסך, רואים איזו אנימציה וממשיכים הלאה. אחרי בערך שבוע של פיתוח, העליתי את המשחק ובאותו ערב גם רשמתי אותו באחד מאתרי המשחקים ברשת.
למחרת קיבלתי אי-מייל בהול שהודיע לי על חריגה מהלימיט בהורדה מהאתר. לא האמנתי, ונכנסתי לדפי הסטטיסטיקה.
שישים אלף גולשים בפחות מ-24 שעות.
בסופ"ש אחד נכנסו לדף המשחק מעל מאתיים-אלף גולשים. ורבים מהם שיחקו במשחק זמן רב ואף חזרו אליו מאוחר יותר.
החשיפה הביאה גם להזמנות עבודה: חברה די גדולה מניו-יורק התעניינה בקניית המשחק, והזמינה לבסוף משחק אחר, חדש.
לפתע המותג העלוב שלי הרגיש מבטיח. יש שם מישהו שמבקר בגן-השעשועים שהקמת. הענק לא לבד בגנו.
כשהתחלתי לעבוד עם פלאש, זה היה עם גירסה 3. הוותיקים ממני עוד סיפרו בעיניים כלות על FUTURE SPLASH האנכרוניסטי וגירסה 2 אבל לגביי פלאש 3 היה נקודת המוצא. גילקה, חברי הטוב, אמר לי שכדאי לי לנסות את פלאש כי אפשר לעשות עם זה אתר שלם ב-3 קילובייט.
וזה היה נכון. יוצרים ומעצבים הביעו את עצמם ופיתחו את תכניהם תוך מודעות מתמדת לזמן שייקח להוריד את קובץ ה-SWF מהשרת. ומדובר על התקופה בה מודם ממוצע הוריד 5K בשניה במצב אופטימלי, ללא פקקי תנועה בשדרה שחיברה את ישראל עם האינטרנט העולמי בפס של 1 מ"ב. יוצרי הפלאש, אם-כן, היו אשפי האופטימיזציה ועמלו קשות כדי להוריד כל בייט, ע"י הורדת אותיות מפונטים, מחיקת כל קו שלא בשימוש ועוד.
עם כניסת הפס הרחב, סביב 2003 (אל תתפסו אותי על הדקה) החלו המפתחים להתרשל באופטימיזציה, ולאט-לאט חדרו אל האינטרנט יותר ויותר פרוייקטים של 5 מגה-בייט ויותר. חשוב לציין כי פרוייקטים כאלו היו קיימים כבר קודם, אולם רק משתמשים מעטים היו מוכנים לטעון איזו אנימציה במשך חצי-שעה רק (דוגמת באנגה האלמותי). המעצבים והארט החלו לספק קבצי פוטושופ מלאי שקיפויות, צבעים ובגדלים עצומים. אנשי סאונד יכלו להשמיע לעולם את הצלילים שיצרו באיכות גבוהה והצלילים המתכתיים של MP3 ב-16 ביט החלו להיעלם. וכך אמנות האופטימיזציה האובססיבית נהפכה לצל חולף בהיסטוריה של האינטרנט.
כששוחחתי עם לקוח על פרוייקט לאחרונה, הוגדר לי שהכוונה היא שהפרוייקט לא יעבור את ה-200 מגה-בייט. "לא לכל ילד יש מהירות הורדה של 5 מגה לשניה" הוסיף הלקוח וטען. נראה לי שנוכל להתמודד עם דרישות אופטימיזציה מחמירות שכאלו.
את המשחק הזה יצרנו בשנת 2007 בתור משחק עצמאי – תוך סוף-שבוע אחד הוא הביא כ-160,000 כניסות לאתר שדישדש בסביבות ה-10 כניסות ליום.
היום המשחק מופיע בעשרות אתרי משחקים חינמיים.
ההשראה למשחק באה מקארטקה – משחק הקאלט משנות השמונים. מי שיתמיד ויגיע לרמהות הגבוהות יילחם ביחידות לוחמה בטרור ויפגוש את ג'ורג' וו בוש, עם מסור חשמלי.
הנה הלינק:
