משחקי הרשת כבשו זה מכבר את זמנם הפנוי (או הלא פנוי) של הגולשים. מי לא משחק? הייטקיסטים שמנסים להעביר את היום עד שהבוס ייזכר סוף-סוף שיש לו בית, פנסיונרים שאין להם עם מי לשחק ברידג', שש-בשיסטים שחוף הים מזוהם מדי בשבילם, אמהות מניקות, מנהלים משועממים, ילדים שהחופש הגדול שלהם ארוך מדי, עוזרות פרלמנטריות שהח"כ שלהן בחופשה אבל הן לא…
ב-2002 עבדתי על משחק פלאש עצמאי לאתר שלי. לפני-כן היו נכנסים לאתר שלי מספר אנשים ביום, מורידים איזה שומר-מסך, רואים איזו אנימציה וממשיכים הלאה. אחרי בערך שבוע של פיתוח, העליתי את המשחק ובאותו ערב גם רשמתי אותו באחד מאתרי המשחקים ברשת.
למחרת קיבלתי אי-מייל בהול שהודיע לי על חריגה מהלימיט בהורדה מהאתר. לא האמנתי, ונכנסתי לדפי הסטטיסטיקה.
שישים אלף גולשים בפחות מ-24 שעות.
בסופ"ש אחד נכנסו לדף המשחק מעל מאתיים-אלף גולשים. ורבים מהם שיחקו במשחק זמן רב ואף חזרו אליו מאוחר יותר.
החשיפה הביאה גם להזמנות עבודה: חברה די גדולה מניו-יורק התעניינה בקניית המשחק, והזמינה לבסוף משחק אחר, חדש.
לפתע המותג העלוב שלי הרגיש מבטיח. יש שם מישהו שמבקר בגן-השעשועים שהקמת. הענק לא לבד בגנו.






