אנחנו בפלאשבוטיק אוהבים אנימציה, במיוחד טווינים. הפעם לקחנו את עניין הטווינים לקיצוניות.

הספריה שהשתמשנו בה לטווינים היא לא אחרת מאשר TweenMax האלמותית, ואני ממליץ בזאת לכל טווינר לנסות אותה.

סטודיו BA מתמחים בעיצוב אדריכלי של חנויות, מסעדות, ברים ועוד. בין המוצלחות שבעבודותיהם מסעדת פרידה קאלו ובר מרגוזה ביפו.

טווין, למי ששואל, זה אנימציה על בסיס פרמטרים משתנים, לדוגמה הזזה מנקודה אחת לשניה, שינוי שקיפות מרמה אחת לשניה, וכן הלאה. טווין טוב נותן תחושה סווישית, אנימטיבית, חלקה, נעימה, תזזיתית וכו. טווין רע מעצבן את הצורה של המשתמש וגורם לו לחזור מייד לאחור לדף החיפושים של גוגל.

הכנסו לאתר ותגידו אם הטווינים שלנו טובים או רעים:

studioba.co.il

עמיתנו המוכשר עד דמעות דב קרול מעלה את האתר החדש שלו לרשת. בין העבודות המוצלחות שלו המיתוג עטור השבחים לייקב פלטר.

http://www.krolldesign.co.il/

הגיע הזמן להוריד את הכפפות: האייפון (iPhone) מגיע באופן רשמי ומביא איתו את הצונאמי של האפליקציות העבריות. מה שווה מכשיר מעוברת אם אין לו קצת תוכן מקומי. אבל מי ייצור את כל התוכן הזה?

חברות הסלולר עסוקות מדי בהכנות משלהן לקראת ההשקה, מקימות מחלקות תמיכה וקוראות כל סעיף בחוזה של אפל כדי שלא ייתבעו להם את הצורה. המפתחים הוותיקים של האייפון, אלה שיש להם וותק עשיר וענף של 12 חודשים, כבר מזמן עומלים על האפליקציות שלהם, אולם קצרה ידיהם מלענות על הביקוש. "כנס לאייפון, יש בזה הרבה כסף" אמר לי השבוע קולגה. הסברתי לו שאני כבר בפנים, אולם החלק של הכסף…

כי מי ישלם בעצם על היישומים הנפלאים האלה? הציבור הרי יעתיק ויפרוץ, לו רק כדי לשמר את מושג ה'מדינה של דיסק אחד'. הפראייר האחד שישלם 5 שקלים זה לא מודל עסקי מי יודע מה. אז אולי חברות הסלולר? יש להן המון כסף, אבל הן לא ממש אוהבות להוציא אותו, מה גם שאפל כבר הורידה אותן על הברכיים יפה יפה. יזמים? אלה אמנם בטוחים שיש להם רעיון לאפליקציה שתעשה מליונים, רק לשלם על פיתוח הם לא רוצים. חצי-חצי באחוזים, זה מה שיקבל המפתח שיצטרף לפרוייקט כזה. ומה יעשה היזם? שיווק! כמובן! וחוץ מזה, הרעיון היה שלו. אז אולי חברות תוכן? כאן יש כבר טיפה פוטנציאל, כי הרי לחברות אלה יש כבר תוכן, ג'יגהבייטים של וידאו, מוזיקה, תמונות, תחזיות ומידע, ורק נותר להתאימו לפלטפורמה חדשה.

אז הנה לכם טיפ קטן: אם אתם רוצים לבנות אפליקציה ולהרוויח על הפיתוח משהו, נסו לפנות אל חברות תוכן, והציעו להן את שירותיכם. לא בטוח שיש להם המון מרשרשים זמינים, אבל לפחות תוכלו לעמוד ביעדים, לבנות מודל רווחי ולדהור אל הזריחה של האנדרואיד.

היום התברר באופן רשמי שבגרסה הבאה של פלאש, CS5, יוכלו המפתחים ליצור אפליקציות אייפון ולפרסם אותן בחנות של אפל. מדובר במהפכה של ממש. קהילה של אלפי מפתחים עם נסיון של כ-10 שנים בפיתוח אפליקציות, מביניהן כ-5 שנים פיתוח לטלפונים ומכשירים ניידים, מצטרפת בבת אחת לקהילת המפתחים של אפל. מפתחים עם יכולות גבוהות ונסיון מוכח בפיתוח לווב, השולטים בכלי הפיתוח שלהם. אפל תרוויח עליה ניכרת באיכות (וכמובן גם כמות) האפליקציות שמוגשות לחנות היישומים, ואדובי תרוויח משתמשים מאד מאד מרוצים. אחד התיסכולים הגדולים של מפתחי הפלאש בשנים האחרונות היה אי היכולת לממש בסביבת אייפון. מעתה יוכלו המפתחים לבנות אפליקציות בראש שקט, בידיעה שבסיום הפיתוח הם יוכלו להחליט בדיוק לאילו פלטפורמות הן יופצו.

הפוטנציאל כאן הוא גדול, כמו גם הרווח של המשתמשים: יהיו פחות אפליקציות אקסקלוסיביות לאפל ויותר יישומים על בסיס CROSS-PLATFORM. וייתכן שאדובי רומזת פה על פצצה נוספת – חנות יישומים של הפלטפורמה של פלאש, FLASH PLATFORM. בעוד גוגל יוזמת עוד ועוד פרוייקטים של קוד פתוח, ואפל סוגרת ומהדקת את השמירה סביב ביצת הזהב שלה, יהיה מעניין לראות לאן הכיוון של אדובי ופלאש, בין אם לפלטפורמה פתוחה, חינמית ומבוססת קוד פתוח, או שלכיוון אקסקלוסיבי וסגור עם יישומים חתומים.

הלקוח שלנו זה מספר שנים, STA Travel, מעוניין לחזק את מנוע החיפוש למלונות ובתי אירוח. פלאש בוטיק ו- STA Travel ייפתחו יחד טכנולוגיה חדישה שבאמצעותה היצע המלונות של סוכנות הנסיעות יופיע על מפה ובכך יוכלו המשתמשים לבחור מלון הממוקם באופן המתאים לצרכיהם. הטכנולוגיה צפויה להיות מוצגת בסוף 2009.

לא פעם שואלים אותי באילו כלים אני משתמש ליצירת אנימציה לרשת. התשובה המיידית תהיה כמובן 'פלאש'. אולם האמת היא שיש מספר כלים מובילים ומפורסמים פחות המשמשים את המקצוענים וגם את החובבים.

אנימציה מבוססת פריימים:

טון בום – משפחת המוצרים של טון בום היתה תמיד מכוונת לאנימטורים הקלאסיים וכיום היא מתמקדת ביוצרים בסטודיו דיגיטלי. מוצר הדגל שלהם, אנימייט, מוביל על פלאש במספר דרגות מבחינת האפשרויות והכלים לאנימציה דו-מימדית.

http://www.toonboom.com

אנימו – התוכנה שמטרתה העיקרית אינטגרציה בין 2D ל-3D באנימציות פלאש.

http://www.cambridgeanimation.com/animo6/animo6.html

סל-אקשן – תוכנה פחות מוכרת אך פופולרית בקרב יוצרי אנימציה לברודקאסט.

http://www.celaction.com

פנסיל – תוכנת קוד פתוח חביבה המהווה איום גובר על תוכנות האנימציה המסחריות.

http://pencil-animation.org

אנימציה מבוססת קוד:

פלאשף – אחד הכלים החדשניים לאנימציה באמצעות קוד, לא נדרשת שליטה ברמה גבוהה בAS והתוצאות מעולות

http://www.flasheff.com

טווין-מקס – הדגש הוא על קוד מהיר ופשוט ועם מינימום קילובייטים עודפים להורדה

http://www.tweenmax.com

זוכרים איך היו מודיעים פעם על גול במשחק כדורגל טלויזיוני? נכון, בצעקות, אבל אחר-כך היתה מופיעה למטה כתובית קטנה: 1-0. וזהו. לאט לאט העניינים השתכללו, אבל כל עוד העניין נשלט על-ידי התוכנות הגרפיות מסובבות הפיקסל, או הביט-מאפ (BITMAP), העניינים היו די סטטיים. ואז נכנס הפלאש לתמונה. השפה הגרפית של אתרים מבוססי פלאש חדרה במהרה לכל חלקה ויזואלית כמעט: מה וי-ג'יי, דרך האמנות, והישר לתוך מסך הטלויזיה. מילים נכנסות בפייד-אין. מילים נכנסות מלמעלה. מאיטות ונוחתות במרכז המסך. יוצאות בקול תרועה החוצה. האינטרואים המושמצים של עידן הפלאש אומצו במהרה על-ידי הפרומואים של תכניות הטלויזיה והתריעו על כל פרק NYPD שעמד להתחיל בעוד שבועיים.

סרטי קולנוע כמו WAKING LIFE הביעו גם הם את רצונם להשתמש בשפה הווקטורית. סדרות אנימציה רבות נתבססו על אנימציה מבוססת פלאש, ומשם קצרה (או ארוכה – תשאלו את ארי פולמן) היתה הדרך ל'ואלס עם באשיר'.

כיום השפה הגרפית הווקטורית היא פשוט חלק אינטגרלי מכל מכלול ויזואלי שאנחנו רואים. נראה שהעין שלנו התרגלה לעבד את התמונה באופן ווקטורי, והנקיון, הבהירות והאכות המאפיינים תכנים ווקטוריים מותיר את השפה הזאת פופולרית ומתפתחת.

לאחרונה אדובי הכריזה על textLayout כתוסף קוד פתוח לסביבת פלאש. השורה היכתה גלים, ומאוחר יותר גם איכזבה רבים. הטענות היו שונות ומגוונות:

- שאין בכך כל קשר לעדכון ל-CS4 שאותו אדובי ניסתה לקדם

- שה-SWF המקומפל גדל באופן משמעותי (מעל 100K)

- שהקומפוננטה לא יציבה

- שעניין הפונטים לא סגור הרמטית

- שאין מספיק דוקומנטציה

מבחינתנו, ניתן להגדיר את הנסיון שלנו עם טקסט לייאאוט כהצלחה חלקית: הפוטנציאל גדול, אולם הוא לא נותן פתרון הרמטי לכל הבעיות ולכן אי אפשר להגיד שהמהפכה הושלמה. בעוד השימוש בטקסטים ארוכים הוא מעתה אפשרי, קשה להגדיר את החוויה כנוחה.

החלטנו לקחת על עצמנו יצירת מדריך לשימוש בtextLayout והוא יפורסם כאן בקרוב עם השלמתו.

כשהתחלתי לעבוד עם פלאש, זה היה עם גירסה 3. הוותיקים ממני עוד סיפרו בעיניים כלות על FUTURE SPLASH האנכרוניסטי וגירסה 2 אבל לגביי פלאש 3 היה נקודת המוצא. גילקה, חברי הטוב, אמר לי שכדאי לי לנסות את פלאש כי אפשר לעשות עם זה אתר שלם ב-3 קילובייט.

וזה היה נכון. יוצרים ומעצבים הביעו את עצמם ופיתחו את תכניהם תוך מודעות מתמדת לזמן שייקח להוריד את קובץ ה-SWF  מהשרת. ומדובר על התקופה בה מודם ממוצע הוריד 5K בשניה במצב אופטימלי, ללא פקקי תנועה בשדרה שחיברה את ישראל עם האינטרנט העולמי בפס של 1 מ"ב. יוצרי הפלאש, אם-כן, היו אשפי האופטימיזציה ועמלו קשות כדי להוריד כל בייט, ע"י הורדת אותיות מפונטים, מחיקת כל קו שלא בשימוש ועוד.

עם כניסת הפס הרחב, סביב 2003 (אל תתפסו אותי על הדקה) החלו המפתחים להתרשל באופטימיזציה, ולאט-לאט חדרו אל האינטרנט יותר ויותר פרוייקטים של 5 מגה-בייט ויותר. חשוב לציין כי פרוייקטים כאלו היו קיימים כבר קודם, אולם רק משתמשים מעטים היו מוכנים לטעון איזו אנימציה במשך חצי-שעה רק (דוגמת באנגה האלמותי). המעצבים והארט החלו לספק קבצי פוטושופ מלאי שקיפויות, צבעים ובגדלים עצומים. אנשי סאונד יכלו להשמיע לעולם את הצלילים שיצרו באיכות גבוהה והצלילים המתכתיים של MP3 ב-16 ביט החלו להיעלם. וכך אמנות האופטימיזציה האובססיבית נהפכה לצל חולף בהיסטוריה של האינטרנט.

כששוחחתי עם לקוח על פרוייקט לאחרונה, הוגדר לי שהכוונה היא שהפרוייקט לא יעבור את ה-200 מגה-בייט. "לא לכל ילד יש מהירות הורדה של 5 מגה לשניה" הוסיף הלקוח וטען. נראה לי שנוכל להתמודד עם דרישות אופטימיזציה מחמירות שכאלו.